תמיד חשבתי שאני רוצה ילדים אבל שיניתי את דעתי כשפגשתי את הבחור הנכון

חיכיתי הרבה זמן ל לפגוש את 'האחד' ובזבז זמן רב על חבר'ה שלא היו שווים את זה. כל הזמן שחיפשתי בעל, תמיד חשבתי שהוא יהיה גם האבא של הילדים שלי. הורות הייתה בעצם מסקנה מראש. באופן מוזר, כל זה השתנה מאז שפגשתי את הבחור שלי.


השעון הביולוגי שלי תקתק בקול רם בסוף שנות העשרים לחיי.

זו כנראה הייתה אחת הסיבות העיקריות שחשבתי שאני רוצה ילדים; ההורמונים גרמו לי להיות פחות אובייקטיבית לגבי המציאות של החלטה כה גדולה. זה נהיה כל כך גרוע שפרסומות לחיתולים יגרמו לי לבכות. האמת היא שהבחירה להיות הורה היא כזו שצריכה להיות מוחלטת על ידי הורמות ורגשות בלבד; זה צריך להיות כרוך בהיגיון מכיוון שהוא ישנה את כל חייך בכל דרך.

התעקשתי שאם יהיו לי ילדים, אצטרך להתחתן קודם.

זה לא טס עם האקסית הלא מחויבת שלי (רק אחת הסיבות שהוא האקס שלי), אז חזרתי אל לוח השרטוט ובסופו של דבר לא התחתנתי עד גיל 33. עד אז השעון היה כמעט הפסקתי לתקתק ופשוט לא היה לי אותו עניין כמו פעם.

הריון תמיד נשמע לי נורא.

אני אוהב לחיות את חיי בצורה מסוימת, ותמיד דמיינתי איזו עתיד אנה שלפתע יהיה בסדר עם לוותר על יין וסושי למשך שנה (וישן כמה שנים). כעבור למעלה מעשור, אני עדיין לא מגניב עם הקרבת היין, הסושי או השינה. אני מעדיף לחיות את חיי בדרך ו תהיה הדודה המגניבה לאחייניותיי.

גם בעלי לא רוצה ילדים

. זה היה ממש מפתיע אותי כי הוא קתולי. כשהתחלנו לצאת לראשונה, דנו בכך כאפשרות אך בסופו של דבר החלטנו שאנחנו לא רוצים להביא ילדים משלנו. כבר הייתי על הגדר בעניין, אז זו הייתה החלטה הגיונית.


ילדים באמת מתחרפנים יקרים.

חשבונות הרופאים ובתי החולים בלבד יגרמו לנו להיאבק כלכלית, ואז יהיו לנו עשרות שנים הוצאות הקשורות לילדים לצפות ל. היינו מבלים את כל חיינו בגירוד אגורות ובדלג על חופשות, וזה יהיה שווה רק אם אנחנו באמת רוצים ילדים יותר מהכל.