אני לא רוצה ילדים ואני אף פעם לא הולך לשנות את דעתי בנושא

אני רוצה לעבור לגור עם החבר שלי ולהתחתן ולבלות את שארית חיינו ביחד - אבל אני לא רוצה להביא ילדים לעולם. זה לא משהו שאי פעם אשנה את דעתי לגביו, למרות שכולם חושבים שזהו. הנה למה:


אין לי שום רצון אליהם.

אני לא הולך להכריח את עצמי להביא ילדים לעולם, כי זה מה שהחברה (או חמותי) מצפים ממני. אני לא צריך תינוק כדי להרגיש שלם. אני יודע שכניסה להריון הייתה הדבר הכי טוב שקרה אי פעם לנשים מסוימות, אבל זה פשוט יאמלל אותי.

ילדים הם לא כוס התה שלי.

אני האדם הראשון שרץ לדלת בליל כל הקדושים כדי לתת לילדים ממתקים ולהחמיא לתלבושות החמודות שלהם. אני לא מפלצת. אני לא שונא ילדים, אבל אני יכול לסבול אותם רק לפרקי זמן קצרים.

הריון נשמע כמו עינוי טהור.

להקיא, לעלות במשקל, לעשות פיפי כל חמש שניות, למתוח את הקעקועים שלי ולהישבע מאלכוהול למשך תשעה חודשים? לא תודה. שום דבר בזה לא נשמע מושך אותי.

אני רוצה להתמקד בקריירה שלי.

יש נשים שמסוגלות ללהטט בעבודה ולגדל ילד קטן, אבל אני מרגישה שילד היה מעכב אותי. אני רוצה לעשות מעצמי משהו. אני רוצה שכל האנרגיה שלי תהיה בקידום הקריירה שלי, וילד פשוט יהיה הסחת דעת מלהגיע לחלומות שלי.


אני לא אנוכי.

יש אנשים שיש להם ילדים מסיבות מטופשות, כמו למשל שיש להם מישהו שיטפל בהם כשהם זקנים, או שיש להם מישהו לחיות דרך. אני לא מוכן לעשות את זה. אז אל תקראו לי אנוכיים על כך שסירבתי להביא ילדים לעולם, כאשר באמת, אהיה אנוכית אם אבחר שיהיו להם.