נזרקתי וזה היה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לי

כשהיינו ביחד הייתי מאושר יותר מבעבר בחיים שלי, אבל כשכל זה התרסק סביבי כמעט ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. בימים שלאחר הפרידה שלנו, מצאתי את עצמי בוחר את כל מערכת היחסים שלנו, נואש להצמיד את הנקודה שבה הכל השתבש. אבל כמו שאומרים, בדיעבד הוא 20/20, ומבט לאחור, אני יודע שזה נכון. כשהוא יצא מחיי, לא הייתי צריך לבכות; הייתי צריך להודות לו. זו הסיבה שאני אסירת תודה שזרקו אותי:


הייתי לגמרי לא מודע להרגלים הרעים שלי.

האופי הדבוקני לא הותיר מקום להרבה יותר באף אחד מחיינו, והנטיות הקנאיות שלי היו ענן שחור שתלה מעל ראשנו אפילו בימים הטובים ביותר. מה שהיה יכול להפוך לתלות קודנית לא בריאה הפך במקום זאת לשיחת השכמה: “צמרמורת, אישה. העולם שלו לא צריך להתחיל ולגמור איתך. '

כל מה שרציתי היה כל מה שהוא לא עשה.

נראה שהחלומות והשאיפות שלנו לא ממש התאימו, וכשזה קרה, זה היה בכל המקומות הלא נכונים. כשזה הגיע בדיוק, הדברים שלייבי השתוקקתי אליהם היו הדברים שלא היה לו שום עניין בהם. אולי הדברים לא היו נראים כל כך גרועים בינינו כשהם הסתיימו, אבל אם היינו מחזיקים מעמד, היינו עושים אחד על השני אומלל.

נסעתי למקומות שלעולם לא יוכל לעקוב אחריהם.

קוראים לזה גורל או גורל או מזל מטומטם טהור, אבל כשאני מסתכל אחורה על הנתיבים שחיינו עברו מאז התפצלנו, אני יכול לומר שמעולם לא נועדנו ללכת באותה דרך. הכיוון אליו התחשק לי לנסוע אפילו לא היה מסומן במפה שלו. להישאר ביחד זה היה אומר להחזיק זה את זה רק.

הוא לימד אותי כל מה שאני יודע על איך לא להתמודד.

אובססיביות, הדחקות, התנהגויות כמו שהייתי בסדר כשלא היה לי כל כך ברור - להגיד שטיפלתי בצורה גרועה בפרידה שלנו יהיה לשון המעטה מסיבית. עוקבים אחרי פייסבוק? אנא. זה לא השאיר לי שום דבר מלבד רגשות כואבים ובלבול, והפלת קרטון שלם של גלידה בישיבה אחת רק גרמה לי לקשיי עיכול וחרטה.


למדתי מה לא לחפש בבן זוג.

לפניו, פשוט התרגשתי שמישהו בכלל חיבב אותי. אחריו? בכל מה שקשור לגברים, פיתחתי טעמים נבונים יותר. מעולם לא רציתי לחיות מחדש את החסרונות והאכזבות שבקשר ההוא - אז הפסקתי לצאת עם סוג החבר'ה שמשאירים אותי באותה סיטואציה מחורבנת.