אני באמת לא מבין איך לצאת כמו מבוגר

אני אישה בוגרת, אבל אני עדיין ניגשת לרומנטיקה כאילו אני בקושי בשנות העשרים לחיי. אני לא יודע אם זה בגלל תרבות ההיכרויות סביבי או מה, אבל אין לי מושג איך בכלל נראה היכרויות מסורתיות. זה גורם לי להרגיש מאוד מביך. זו הסיבה שאני מרגיש שאין לי מושג:



אני אף פעם לא יוצא לדייטים אמיתיים.

אני לא יודע אם זה רק אני או שאנשים בקבוצת הגיל שלי כבר לא יוצאים, אבל כמעט ולא הוציאו אותי גבר. אני מניח שאני תמיד יוצא איתי בחורים שאין להם כסף או אין דמיון . לעתים קרובות אנחנו חברים גם קודם, או שאנחנו עובדים יחד, אז זה פשוט קורה. אני אפילו לא יודע לצאת לדייט רגיל.

אף פעם לא שואלים אותי באופן רשמי.

אף פעם לא שואלים אותי אף אחד. אני מחכה בסבלנות אבל זה אף פעם לא קורה ונמאס לי להיות רווק. אני צריך לפחות להסתבך, לעזאזל. זה מוביל לתבנית גרועה של הקלה במצבי חיבור מזדמנים ועדיין לא נשאל.

אני לא מוצא בחור שלא רק רוצה נטפליקס ומצמרר.

אשמח להיות רומנטיקה, אבל אני נשבעת שגברים שעושים את זה כבר לא קיימים. הם רוצים להיות עצלנים וזולים ככל האפשר, מה שאומר שלעולם לא מתייחסים אלי כמו אישה בוגרת. זה מתסכל ככל יכול להיות.



אם אני נשאל באופן מדהים לדייט, אני AF מביך.

אני כל כך לא בשימוש לצאת לדייטים בפועל שאין לי מושג איך להתנהג באחד. אני עצבני וחרד ומשונה. זה כאילו שמפתיע אותי אפילו להישאל. כמה זה עצוב?

אני נופל לדייטים מזדמנים.

זה כל כך קל לעשות את זה, לא משנה כמה אני משתדל ללכת על זה אחרת. אני רוצה לצאת כמו מבוגר אבל כנראה, אני בוחר בכל הגברים הלא נכונים. זה בטח המקומות שאני מסתובב בהם והחברה שאני מנהל. אני כמובן צריך להפסיק לפגוש בחורים דרך חברים ובעבודה, אבל אני לא יודע איך עוד לעשות את זה.