אני מסרב לדמות את האישיות שלי עבור בחור - אם הוא לא אוהב את זה, ביי!

אם בחור יגיד לי שאני צריך לסמן את האישיות שלי כדי שיהיה לו נוח, זה התור האולטימטיבי. אני כבר יודע שכל מה שאני אומר ועושה לא יהיה חביב אבל זה לא עושה את זה לא בסדר. לכל אחד יש מוזרויות לגבי האישיות שלו אבל אם הוא רוצה שאקח חתיכות ממי שאני, אני אראה לו את הדלת.


אני לא צריך את ההרשאה שלו להיות עצמי.

חייתי למעלה משני עשורים כמוני בלעדיך, אז מדוע הוא חושב שיש לו כל כך הרבה אמירה איך אני מבטא את האישיות שלי? העולם לא סובב סביבו ויש עוד המון אנשים שאוהבים אותי על מי שאני באופן טבעי. אם הוא לא אוהב את הדרך בה אני מדבר, צוחק או חושב, אני לא צריך אותו. אני שולט בחיים שלי ולא אשנה את עצמי כי לבחור לא מרגיש בנוח עם זה.

אני לא צריך להרגיש מרגיש מודע לעצמי.

כשאנחנו מסתובבים עם החברים שלנו או יוצאים לעיירה, אני רוצה להירגע וליהנות, לא לדאוג אם אני יותר מדי. לאף אחד לא מגיע שכל מהלך שלו יישפט ושכולנו נוכל להשתחרר ולהיות עצמנו, במיוחד לבוא ביום שישי בערב. אני לא רוצה את הנטל לנסות לרצות אותו על גבי. מגיע לי טוב יותר עבור עצמי.

אם הוא לא אוהב את כולי, מדוע הוא כאן?

הנה השאלה הגדולה - אם הוא לא מאוהב באדם שאני, מדוע הוא איתי? המשיכה הפיזית רק הולכת כל כך רחוק לפני שהוא צריך להתאהב בי הפנימי, ואם הוא לא יכול לעשות את זה, אז אנחנו מבזבזים את זמננו. האפשרות היחידה היא לאהוב את כולי בשביל מי שאני, או ללכת - זה ממש לא צריך להיות מסובך.

אני מתגאה באיש שאני.

לקח לי שנים שהציקו לי לצאת מהצד השני, לאהוב את עצמי. הסיבה שאני מסרב להתכופף לדעתו של הבחור עלי היא מכיוון שכבר הגדרתי את דעתי לגבי עצמי - אני ראוי ואני מספיק. במקום לנסות לשנות אותי, עליו להעריך את כל מה שעברתי כדי להפוך לאדם הזה. אז מה אם אני צוחק קצת בקול רם מדי או יוצא קצת מכריע לפעמים? אני לא מתכוון להתנצל.


הוא בטח מוודא אם הוא לא יכול לתת לי להיות אני.

אם הוא באמת מודאג מהדרך בה אני פועל, אני מניח שהוא פשוט חסר ביטחון. זה לא כאילו אני פלרטט ענק או מסיבה עד לשחר הבוקר עם בחורים שהוא לא מכיר. הוכחתי שאני אמין ונאמן, אבל הוא עדיין מתנהג כאילו הוא לא בטוח. אני זקוק לאדם שבטוח מספיק בכדי שיעמוד לידי בביטחון מלא שאני 'האחד'. אם הוא חסר ביטחון מדי לתפקיד זה, הוא יצטרך לעבוד על זה לבד.