התחלתי לשים את עצמי במקום הראשון בזוגיות שלי וזה הדבר הכי טוב שעשיתי

רק שנמאס לי לחיות עם מערכות יחסים מחורבנות והתחלתי לשים את עצמי במקום הראשון הבנתי שאהבה לא צריכה להיות כל כך מרוקנת. אני יכול להיות מאושר במערכות היחסים שלי, וכל מה שנדרש היה לשים את המיקוד על עצמי במקום להלחץ על בן הזוג. אני יכול לומר בבטחה ששיניתי את דרכי ולעולם לא אחזור.



אני כבר לא מכניס זמן למישהו שאפילו לא אכפת לו ממני.

כשאני מסתכל אחורה וחושב על כל החבר'ה שרצו רק לצאת איתי לטווח קצר או סתם רצו שמישהו ישכב איתם, אני לא יכול שלא להתעצבן על עצמי. כלומר, ידעתי שבעומק שהם משתמשים בי, פשוט לא היה לי הכבוד העצמי להפסיק לשים את עצמי במקום השני. מגיע לי מישהו שבאמת רוצה להיות איתי ולקח לי הרבה זמן להבין את זה.

אני בעצם מרוצה מפעם אחת מחיי הדייטים.

פעם הייתי בפתח של כל בחור שהיה זורק מבט בדרך שלי, אבל עכשיו, כשאני שם את עצמי במקום הראשון, היכרויות זה די כיף. זה בעיקר בגלל שאני לא עושה דברים שאני לא רוצה לעשות, פשוט כזה. אם אני לא אוהב בחור, אני לא יוצא איתו. אם אני לא אוהב את הדרך שבה הקשר מתקדם, אני יוצא. זהו זה.

אני עלול להתחרט אם אני לא מעמיד את עצמי בראש סדר העדיפויות.

הבנתי כמה נורא זה מרגיש להסתכל אחורה על מערכת יחסים ולגלות שאפילו לא הייתי מאושר. מה הטעם להיות עם מישהו אם אתם לא באמת נהנים להיות סביב זה, האם אני צודק? רשמית הפסקתי לעשות דברים שלא מועילים לי במערכות יחסים, כמו להקריב את האושר שלי למענו. זה ממש לא שווה ואני יודע את זה עכשיו יותר מתמיד.



אני לא מבזבז זמן על היכרויות עם מפסידים.

אם אני נתקל בבחור שרוצה לצאת איתי אבל אני לא רוצה לצאת איתו, אני פשוט אפילו לא הולך לשם. למדתי לסמוך על עצמי ולא לחשוב על מה שאני עלול להחמיץ. אם הוא נראה מטומטם, הוא כן . אני לא אצליח לתקן אותו, וגם לא ארצה. אני מחזיק מעמד רק עם החבר'ה הטובים בימינו, ללא יוצאים מן הכלל.

ההערכה העצמית שלי היא דרך הגג.

מעולם לא הרגשתי אהבה לעצמי יותר מאשר עכשיו. ברגע שזרקתי מהתנהגויות היחסים ההרסניות שלי, אני מרגישה יותר מחוברת לרצונות, לצרכים ולדעות שלי והתייחסתי אליהם ברצינות רבה יותר. העניין הוא שאני לא יכול לצפות ממישהו שיאהב אותי אם אני לא אוהב את עצמי וזו האמת.