תכנון חתונה כמעט הרס לי את היחסים

מעולם לא עברתי אשליות שהקשר המושלם קיים. עם זאת, כשפגשתי את ארוסתי לפני ארבע שנים וחצי, הכל היה ארור כמעט מושלם. לראשונה הרגשתי שאני חלק מצוות ולא לקח לי הרבה זמן להבין שהוא האיש שרציתי לבלות איתו לנצח. מתברר, הוא הרגיש כך. הוא לקח אותי למקום החביב עלינו, שלף טבעת כחולה מבריקה וביקש שאהיה אשתו. לא ידעתי, פרק זה במערכת היחסים שלנו יהיה כמעט האחרון שלנו.



הכל קרה כל כך מהר.

ארוסתי ואני התרגשנו להתחיל בתכנון חתונות, אך מכיוון שנבלה את שארית חיינו יחד, החלטנו לא למהר כלום. תכננו לתת לעצמנו שנה מוצקה כדי להבין הכל ואולי לבחור תאריך ביום קריר ונחמד בסתיו. התוכניות השתנו כשנקלענו למקום החתונה שלנו. זו הייתה חוות לבנדר מדהימה, שבמקרה היא הפרח האהוב עלי ביותר, והשטח הפתוח הרחב היה מושלם לחלוטין. הארוס שלי לחץ את ידי וחייך. ידענו שזה המקום כמעט מיד. להפתעתנו, תאריך בדיוק נפתח ביוני. הזמנו את זה בלי לדלג על פעימה.

אני לא הרבה מתכנן.

פתאום הכל הוזמן. היה לנו פחות ממחצית הזמן לתכנן ממה שציפינו במקור והנטייה שלי להתמהמה הפכה לבעיה כבר מההתחלה. מתכנן החתונות שהגיע עם המקום היה מסודר באופן מבהיל ומחמיר לגבי מועדים, ורק להיות בקרבתה ירה בחרדה שלי דרך הגג. מה שהיו צריכים להיות משימות קטנות ומהנות שהפכו למטלות.

היחסים שלי תמיד היו סופר נינוחים.

הארוס שלי ואני תמיד פשוט הלכנו עם שטף הדברים. כשהיו לי ואני מכשולים בדרכנו, היינו עובדים יחד כדי להתגבר עליהם בלי תקלה. אני מודה שהיינו קצת נמרצים ושיפוטית כשראינו את חברינו מייסרים בגלל שטויות מטופשות בתהליך תכנון החתונה. פתאום עמדנו בפני בעיות חדשות מדי יום, וזה היה שינוי קשה עבורנו. קייטרינג שאהבנו לא היה מתקשר אלינו בחזרה או אחת השושבינות שלי הייתה כאב בתחת לגבי הכנסת המידות שלה בזמן. דברים קטנים שבדרך כלל לא היו מכשילים אותנו אם היו קורים בזה אחר זה פתאום התרכבו והתגלגלו עלינו כמו מפולת שלגים.



הפרטים המחוספסים החטופים הפריעו לדברים.

מעולם לא הבנתי את חוסר הטיפול שנתתי למרכיבים ופרחים, עד שנאלצתי לשבת פגישה בת שעה עליהם. במקום לבלות זמן איכות ביחד, נגררנו דרך חנויות יצירה ונלחץ בין חנויות אטסי עד הלילה. הוא ואני התחלנו לעסוק בפרטים מורכבים שאורח ממוצע בחתונה כנראה לעולם לא ישים לב אליו. הרגשתי שאני מאבד אותו בצורה מסוימת. הוא ואני תמיד היינו ביחד, אבל לא היינו באמת ביחד.

התחלתי להתרעם על משפחתו.

המשפחה שלי חסכה לחתונה שלי מאז שהייתי ילדה קטנה, אז חשבתי שזה רק הוגן לשמור על ראש פתוח במהלך התכנון בכל הנוגע לדעותיהם. משפחת ארוסתי ואני התקרבנו מאוד לאורך השנים, אז ניסיתי לשמור עליהם מעורבים ככל האפשר מבלי לאפשר להם להכתיב יותר מדי. אמי של ארוסתי החלה לזרום על רעיונותיי ולמלא את רשימת האורחים בחברי מועדון סריגה ואנשים אחרים שארוסתי ואני מעולם לא פגשנו. היה קשה לי להאמין שמשפחה שהתקרבתי אליה כל כך לא יכולה לומר שהיא באמת מתחילה לדרוך על אצבעותיי (או פשוט לא אכפת לי).