הבחור שאני יוצאת איתו חודשים עדיין לא מכנה אותי ה- GF שלו ואני חולה מזה

אני יוצאת עם הבחור הזה קצת זמן והדברים הולכים ממש טוב. אנחנו ביחד בעצם 24/7 והקשר שלנו לגמרי איתן. יש רק בעיה אחת: אני לא באמת יודע אם אני חברה שלו מכיוון שמעולם לא השתמשנו בתווית הזו. אין לי מושג איפה אני עומד ואני לגמרי על זה.


אני רוצה את היתרונות של מעמד של חברה מלאה.

מעמד של חברה מלאה פירושו שכולם יודעים שאנחנו ביחד והוא בעצם מודה שאני חברה שלו בפומבי. בשנייה שהוא מפסיק לקרוא לי 'החבר המיוחד' שלו, סוף סוף אוכל להירגע. זה מתסכל לחשוב שאחרי כל החודשים האלה שבילינו יחד, הוא עדיין לא לגמרי בטוח בי ואני לא חושב שאוכל להמשיך ככה הרבה יותר זמן.

נמאס לי שחבר'ה מוזרים מתוויות.

מילניאלס כל כך נוגעים ללבוש המסורתי. כל אחד רוצה להיות חופשי ולעשות כל מה שהוא רוצה, וזה בסדר, אבל אנחנו לא צריכים להיות כל כך מסורבלים בעניין. זה כאילו שכולנו עדיין בחטיבת הביניים, מפחדים שנעשה עלינו צחוק אם אנשים יגלו שאנחנו באמת כמו -לאהוב מישהו. כולנו רק צריכים להתבגר ולקבל שהיות במערכת יחסים לפעמים כרוך בתוויות לא נוחות, אולי אפילו גביניות.

אני רוצה שהעולם יידע שאנחנו ביחד.

אחד החלקים הטובים ביותר בלהיות חברה מן המניין הוא שאתה זוכה לספר לכולם. זה נחמד כשאתה יודע שמישהו דואג לך מספיק כדי להפוך אותך לשלך. זה פשוט מוסיף שכבה של ביטחון לחיים שלי כדי שאוכל להקדיש את הזמן לחשוב על דברים אחרים במקום להתעסק באובססיביות איפה אני עומד עם הבחור שאני יוצאת איתו.

אני לא רוצה להיות 'אדם' של מישהו.

מה עם אלפי שנים המכנים את האחרים המשמעותיים שלהם כ'אדם 'שלהם? אני לא רוצה להיות רק האדם שלו, אני רוצה להיות חברה אמיתית. אני שווה את זה וכל כך הרבה יותר, ולקרוא לי כל דבר אחר פשוט נראה כמו שוטר.


אני לא צריך אפילו לדאוג לזה.

אני בספק אם אנשים היו דואגים אי פעם לדברים מהסוג הזה כשכל מה שנדרש כדי להיות במערכת יחסים מן המניין עם מישהו היה מנקה על הלחי. לא היה שום בלבול, ולא תהה אם לבלות חודשים יחד וללכת לטונות של תאריכים 'זה אומר משהו'. כמובן שזה אומר משהו! אנחנו פשוט אוהבים להעמיד פנים שזה לא.